טולקו אורגיין רינפוצ'ה: שיעור דהרמה
טולקו אורגיין רינפוצ'ה: שיעור דהרמה
שיעור שניתן לפני שנים רבות על ידי טולקו אורגיין רינפוצ'ה, מורה הדזוגצ'ן הדגול, והופץ לאחרונה על ידי פקצ'וק רינפוצ'ה, נכדו ותלמידו. זהו החלק הראשון.
עברית: מיכל סחף
הגוף האנושי יקר הערך:
הגוף הנמצא ברשותנו כעת קרוי הגוף האנושי יקר-הערך. בעולמנו זה קיימים יצורים חיים רבים לאין-מספר, והטוב שבכולם הוא הגוף האנושי היקר הזה, אשר קשה מאוד לשוב ולהשיגו. בלתי אפשרי הוא להשיג את הגוף האנושי היקר באמצעות צבירת מטען קארמטי שלילי. רק באמצעות צבירת זכות בחייך הקודמים, ובאמצעות יתרה גדולה של קארמה חיובית, ניתן להגיע לגוף כזה. ההיוולדות כאדם כמוה כהגעה לאי של אבנים יקרות. אם לא ניקח משם דבר, נשב בחיבוק ידיים ונחזור הביתה בידיים ריקות, מה תהיה התועלת? כיצד אם כן נהפוך את לידתנו היקרה כבני-אנוש למשמעותית? רק באמצעות תרגול הדרך הרוחנית יכול אדם להעניק ערך וחשיבות לגופו האנושי. בלעדי זאת, אינך אלא אדם רגיל הלכוד בגוף אנושי רגיל. ומדוע קרוי הגוף האנושי "יקר"? בזכותו של הגוף הזה, יש ביכולתנו להקשיב לשיעורים ולאחר מכן ליישמם. אם נבזבז דבר יקר שכזה, הרי זהו ההפסד הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם לא נתרגל את הדהרמה, איננו שונים מבהמה. לכן עלינו להתמיד בתרגול הדהרמה באמת ובתמים.
תרגול הדהרמה:
על מנת לתרגל את הדהרמה עלינו להיות בעלי אמון, התמדה ותבונה. אמון פירושו אמון וביטחון בדהרמה, בתורות, ובזה שנתן את התורות, הבודהה. אמון מלא בבודהה ובתורותיו מוביל לאמון מלא בסנגהא, אלה המחזיקים בתורת הבודהה, ולפיכך להכרת-תודה כלפי הסנגהא. אנו זקוקים לאמון בשלושת אלה (בודהה, דהרמה, סנגהא). התמדה מתייחסת לכך שבכל עבודה שניקח על עצמנו, אם נתחיל ולא נסיים, העבודה לעולם לא תבוא לידי גמר. הדבר המביא אותך להשלמת העבודה קרוי התמדה. תבונה או חכמה היא, ראשית כל, מה שאנו מפיקים מהאזנה לשיעורים, הרהור אודותיהם ויישומם. כאשר אתה שומע דבר-מה ומתעוררת בך מידה של אמון וביטחון, נולדת בך תובנה מסוימת, וזהו הידע הנרכש מלמידה. בהמשך נולד הידע הנובע מהרהור והידע הנובע מתרגול המדיטציה, ואז האמון והביטחון הם מלאים. לכן אמון הוא הרוח המנצחת. העדרו של אמון הוא חיסרון גדול. בהעדר חמלה ואמון קשה מאוד לחדור אל לב-לבה של הדהרמה, כמו אדם שבראותו בודהות ובודהיסטוות עפים בשמיים תופס זאת כהתרברבות לשמה, ובראותו יצור שרוע על האדמה כשמעיו משוסעים, כל שיש לו לומר הוא שזו כנראה הקארמה שלו, וכולם מתים בסוף
חמלה ומסירות:
חמלה ומסירות אינן צריכות להיות מראית-עין או מס-שפתיים בלבד. הן צריכות לנבוע מעומק ליבנו. אמון בבודהה ובתורתו צריך לנבוע מהערכה כנה. על האמון להיות כה חודר עד שדמעות זולגות מעינינו ושערותינו סומרות, תחושה שקשה להישאר בה. מלמול סתמי של כמה מילים איננו מספיק. בחושבנו על אחרים עלינו לחוות את החמלה הנובעת מהמחשבה כי כולם היו הורינו, כי הם אינם יודעים מה לעשות, הם יוצרים כאב וסבל רבים כל כך לעצמם ולאחרים, ואינם מודעים לכך. הם אינם יודעים דבר אודות האמת המוחלטת, המצב האמיתי של סמדהי, ולכן הם נודדים מתקופת חיים אחת לאחרת, בשרשרת הסמסרה הבלתי-נגמרת. אלה המלאים בחמלה עזה ליצורים החיים ובמסירות בלתי-מעורערת לישויות המוארות, יקבלו ללא ספק את ברכתם של הבודהות והבודהיסטוות. מס שפתיים והעמדת פנים של רחמים כלפי כל היצורים וכבוד כלפי הישויות המוארות – אין די באלה כדי לזכות בברכה. יש צורך בכנות מלאה. הסימנים לקבלת הברכות הם כאשר אינך צריך עוד להתאמץ על מנת להיות טוב-לב וחומל, משום שהדבר קורה מאליו, ואינך צריך להתאמץ לנהוג בכבוד, משום שגם זה קורה מאליו. אלה הם הסימנים. אמון טבעי בתורות ובהשלכותיה של הקארמה הם ההישג האמיתי של תרגול הדהרמה. זהו הסידהי האמיתי.
מדיטציה היא הכרזה של חופש
מדיטציה היא הכרזה של חופש
מאת אריק פמה קונסנג
המוטיבציה
"אני מנסה לשבת במדיטציה על מנת להיות טוב יותר במה שאני, להיות יותר טבעי וחופשי." זוהי התשובה שאני מקבל לעיתים קרובות מאנשים שאני פוגש, כאשר אני שואל, מדוע אתם מודטים?
נקודת המוצא היא שאני רוצה להיות יותר טוב בלהיות עצמי, להיות "אניי חופשי ומשוחרר יותר. שחרור הוא אפשרי, אך מה שקורה בהמשך הדרך יכול להיות משהו אחר לחלוטין ולכן עלינו להתייחס לכך בדרך הנכונה.
מקלט פנימי
במהלכו של יום רגיל ישנן אלפי רגעים בהם אנו נתונים בעומס חושי, נרדפים על ידי תשוקות ודחפים, נלחצים על ידי התחייבויות, ונאלצים לעמוד בדרישות. עלינו לעשות את הטוב ביותר. עלינו להיות יציבים, רגועים, אסופים, יעילים ויצירתיים. זה יכול להיות מאד מעייף לתפקד כך. זו הסיבה שמציאת מקלט פנימי היא אפשרות קורצת, האפשרות שמציעה המדיטציה לאפשר לתודעה העייפה לעצור, לקחת הפסקה של חופש ושל רגיעה.
הטכניקות
ברוב המקרים, אנשים נוטים לעסוק בניסיון ליצור שקט בגוף ובתודעה כאשר הם מודטים. עבור חלקם מדובר בהפניית תשומת הלב לנשימה, או פשוט יצירת מודעות לתחושות. אחרים מפנים תשומת-לב למחשבה או זכרון שעולים בתודעה, מבלי לעשות דבר מלבד להבחין במה שמתרחש ועולה.
במהלך התרגולים האלו קל מאד להכניס לתרגול שיטות ואסטרטגיות לא טבעיות ומעושות. אלו אינן חלק מהתכנית, והן קורות מבלי שנתכוון לכך, כתוצאה מההרגלים הישנים שלנו. ישנו מגוון רחב: בקוטב האחר מיקוד מאומץ, ומצד שני רגיעה עד כדי הרדמות. לכל העיסוק הזה אין קשר ללהיות עצמי במיטבי, טבעי וחופשי. כך נחטף מצב המדיטציה.
על מנת לחזור חזרה לנתיב המדיטציה, אנו זקוקים לשלוש שיטות מעשיות של אי-עשיה.
הראשונה היא איכות של נינוחות. ישיבה נינוחה, תשומת לב נינוחה, עצירה נינוחה, והמשכת המדיטציה שוב בנינוחות. באופן הזה אנו לא מתעייפים בניסיון להחזיק את תנוחת הגוף ולשמור על מצב מעושה ולא טבעי של שלווה.
שנית, אנו נשארים רעננים, על ידי חזרה להתחלה פעם אחר פעם. במקום לתחזק מצב תודעה רצוי לזמן ארוך, יש להרפות ולהתחיל מהתחלה. זה שונה לחלוטין מיצירת מצב מדיטציה, מרחב פרטי אינטימי, נטול הפרעות, חמים ונעים. האופן הנכון הוא להרפות מהניסיון לשלוט בשלווה ובשקט, ובמקום זאת להשאיר את החוויה פתוחה ולאפשר לכל מה שמתרחש להתרחש.
כאשר מתאמנים כך, חוזרים להתחלה שוב ושוב, אנו מתוודעים לפתיחות ולתום, במקום לקיים אסטרטגיה ליצירת שקט ושלווה.
השיטה השלישית, השיטה היעילה ביותר להיות עצמנו, היא להתאמן במצב של כוננות (standby), ערניים אך רגועים, להיות במצב של מוכנות. במקום להיות עסוקים ב"לעשות מדיטציה" , לאמן את עצמנו שוב ושוב בוויתור על הדחף הזה, לשחרר את העשייה כאשר היא מתחילה. במילים אחרות, להישאר באפס מעשה, ללא תפקיד במדיטציה.
בעזרת שלוש האיכויות הללו של נינוחות, רעננות ומוכנות, מדיטציה הופכת לאימון בלהיות חופשיים. המדיטציה היא כעת הצהרה של חופש, ומתוך החופש הזה נוצר מרחב שבו מתפתח המיטב שאנו יכולים להיות. פרח הפורח מגלה את צבעיו, ריחו ומתיקותו לשמחת כולם. באופן דומה, הנדיבות, האינטליגנציה והיצירתיות הטבעיות שלנו הופכות זמינות יותר ויותר, עבורנו ועבור אחרים. זהו האופן בו מדיטציה מאפשרת לנו להיות במיטבנו.
על מנת להבטיח שההשפעה של המדיטציה שלנו תוכפל פי מיליון, תמיד סיימו את המדיטציה עם השאיפה הנאצלת : "לו האימון הזה באי-עשייה יביא איתו תועלת ליצורים חיים אין ספור, ירגיע את תודעתם שתהיה טבעית ונינוחה"
תרגום: שלמה בזם
עריכה: מיכל סחף
התחינה לבודהה של שלושת הזמנים
Düsum sangye guru rinpoche
הבודהה בן שלושת הזמנים, גורו רינפּוֹצֶ'ה
Ngödrub kündag dewa chenpö shab
אדון ההגשמות כולן, אתה רב העונג,
Barchey künsel düdül drakpo tsal
מסלק המכשולים, מכניעו הזועם של מָארָה,
Solwa debso jingyi labtu sol
הרעף ברכותיך, מפצירים אנו.
Chinang sangwey barchey shiwa dang
השקט את המכשולים החיצוניים, הפנימיים והסודיים,
Sampa lhüngyi drubpar jingyi lob
וברכנו שיתגשמו משאלותינו מאליהן.
סוטרת החכמה האצילה של שעת המוות
סוטרת החכמה האצילה של שעת המוות
Āryā-tyaya-jñāna-nāma-mahāyāna-sūtra
בשפת הודו [סנסקריט], היא קרויה אָרְיָה אַטָה גיָאנָה נָאמָה מָהָאיָאנה סוּטרה. בשפת טיבט, היא קרויה פָּאגְפָּה דָאקָה יֶשֶה זֶ'ה גָ'אווה טֶגְפָּה צֶ'נְפּוֹ דוֹ. [בשפה העברית: סוטרת המהאיאנה האצילה הקרויה החכמה של שעת המוות]
הלל לכל הבודהות והבודהיסטוות!
כך שמעתי פעם. הבּהגָאוָאן שהה בארמונו של מלך האלים של אַקָנישְטָה ולימד את הדהרמה לפמלייתו כאשר הבּוֹדְהיסַטְוָה מָהָאסַטְוָה אָקָשָגַרְבָּהה השתחווה לבהגאוואן ופנה אליו בשאלה זו:
"בהגאוואן, כיצד על הבודהיסטווה לנהוג בתודעה בשעת המוות?" הבגאוואן אז השיב, "אקשגרבהה, ברגע המוות על הבודהיסטווה להתאמן בחכמת שעת המוות. חכמת שעת המוות כוללת את הדברים הבאים: מאחר שהתופעות כולן טהורות הן מטבען, טפח היטב את תודעת העדר הקיום. מאחר שהדהרמות כולן כלולות בבודהיצ'יטה, טפח היטב את תודעת החמלה האדירה. מאחר שהתופעות כולן קורנות הן מטבען, טפח היטב את התודעה של העדר נקודת ייחוס. מאחר שהישויות כולן ארעיות הן, טפח היטב את מצב התודעה החופשי מהיקשרות לכל דבר שהוא. בעת השגת התודעה, זו כשלעצמה היא החוכמה. לפיכך, טפח היטב את התפיסה כי את הבודהה אין לחפש במקום אחר."
הבהגאוואן אז אמר זאת בלשון שירה:
מאחר שהתופעות מטבען טהורות הן,
טפח את תפיסת העדר הקיום.
מאחר שהן רוויות בבודהיצ'יטה,
טפח את תפיסת החמלה האדירה.
מאחר שהכל קורן מטבעו,
טפח את התפיסה של העדר נקודת ייחוס.
מאחר שכל הישויות ארעיות הן,
טפח העדר היקשרות לכל דבר שהוא.
התודעה היא הסיבה להופעת החוכמה;
אל תחפש את הבודהה במקום אחר!
משכך דיבר הבהגאוואן, שמחו הבודהיסטווה אקשגרבה וכל הפמלייה כולה, ושיבחו את תורתו של הבהגאוואן.
בכך הושלמה סוטרת המאהיאנה האצילה הקרויה סוטרת החכמה של שעת המוות.
תרגום לעברית: מיכל סחף
אודות ארעיות
"זהו נס קטן שאנו מתעוררים מדי בוקר. נאמר שההבדל בין לחיות ובין למות הוא נשימה יחידה. אם אתה נושף ואינך שואף שוב, אתה מת. זה כל מה שדרוש. נגרג'ונה אמר: "מאחר שזהו המצב, זהו פלא, דבר מדהים, שאדם מתעורר בבוקר". לא מספיק רק לשמוע או לקרוא על ארעיות. זה דבר שצריך לקחת ללב.
לונגצ'ן רבג'ם מדט שנים רבות במקום הקרוי גאנג-רי טוקאר, הר הגולגולת הלבנה המושלג, שם לא היתה לו אפילו מערה מתאימה. הוא חסה במשך שלוש שנים תחת שן סלע. רכושו היחיד, מבחינת מצעים וביגוד, היה שק גס. במשך היום לבש אותו, ובלילה היה השק ליצועו. השק הבלוי הזה שימש אותו גם כמושב בזמן המדיטציה. בכניסה למשכן הסלע שלו צמח שיח קוצני. בכל פעם שביקש לצאת לעשות את צרכיו, היה השיח דוקר אותו בכל חלקי גופו. בזמן שהשתין בחוץ, היה חושב, "מאוד לא נוח לעבור את השיח הזה כל יום. כדאי שאקצץ אותו!" ואז בדרכו חזרה היה חושב, "מצד שני, יכול להיות שזה היום האחרון בחיי. למה שאבלה אותו בגיזום שיח? זה חסר משמעות - עדיף לעשות משהו שיש לו חשיבות אמיתית, כמו להתאמן בהשקפה, במדיטציה ובהתנהלות. אם זהו יומי האחרון, אני צריך לבלות אותו בתרגול. לעולם אין לדעת כמה זמן נשאר לאדם לחיות". כך היה מניח לגיזום השיח וחוזר פנימה להמשיך את תרגולו. כך נמשך הדבר יום אחרי יום, ולאחר שלוש שנים הגיעה להגשמה מלאה. הוא מעולם לא גזם את השיח הקוצני. זוהי דוגמה לאופן שבו ההרהור בארעיות מתגלה במאסטר גדול כמו לונגצ'נפה."
תרגום לעברית: מיכל סחף
"Rainbow Painting" by Tuklu Urgyen Rinpoche,
pages 136,139
תרגול ולימוד
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.