סיכום המפגש ב-9 בינואר

שיעור מס' 22 - נדיבות והערכת טוב לב

לימוד מאת פקצ'וק רינפוצ'ה לבתי הדהרמה

אם לא מתבוננים בעצמנו הלימוד נהיה יבש. כדי ליישם אותו צריך לבחון את עצמנו. השיעור הזה מתמקד בשני דברים:

1. נדיבות – נכונות לעזור לפי המצב והצורך. אנחנו נוטים לקמצנות או שאנחנו נותנים מתוך כוונה מוסתרת, וזו בעצם לקיחה, לא נתינה. צריך ללמוד לתת מתוך כבוד ובלי ציפיות.
2. חשוב לזכור ולהעריך את טוב הלב שמופנה אלינו. אנחנו זקוקים ליכולת לתת אמון בעצמנו ובאחרים. בלי זה החיים מרגישים חסרי משמעות. התכונות הטובות שדיברנו עליהן עד עכשיו קשורות בעיקר לטיפוח פנימי של התודעה; כאן הדגש הוא על התנהגות מול אחרים. חשוב להסתכל סביבנו ולהבחין כאשר אנשים טובים אלינו, להעריך ולהודות להם, לגמול על טוב הלב.

נתינה יכולה להיות חומרית, אבל גם חיוך, תמיכה, קשר – הם סוג של נתינה. התפיסה שלנו לגבי נתינה צריכה להיות רחבה. חשוב שנשים לב ונדאג אחד לשני. כולם זקוקים לחברות ולאמון. אלה איכויות שקשה למצוא היום, בעולם שבו האינדיבידואל עומד במרכז וכל אחד חושב על עצמו. לכן צריך להרגיל את התודעה ואת דפוסי ההתנהגות.

נתינה צריכה להיות מתוך כבוד, בגישה של "אני שמח לתת לך כי אתה יקר לי", ולא לתת לאדם תחושה שעושים לו טובה או שהוא חייב לנו משהו בתמורה. אנחנו יכולים להשפיע גם על הסביבה ברוח הזו, ואז נוצרים קשרים ואמון.

למתרגלי דהרמה חשוב לשים לב להתנהגות שלנו כלפי אחרים, ולא רק לתרגול רשמי על הכרית. אחרת בסופו של דבר אנחנו נסבול מכך. אנחנו רואים בזולת את מה שיש בעצמנו, כמו גנב שרואה בכל האחרים גנבים. כשההתנהגות שלנו משתנה זה משפיע על הסביבה שלנו – ההתנהגות בולטת הרבה יותר מהתודעה, גם לעצמנו וגם לאחרים. לכן חשוב להיות נדיבים, מתוך כבוד וללא כוונות נסתרות וציפיות, ולא לשכוח את טוב הלב שהופנה אלינו, לגמול עליו ולשמוח בו. כך אנחנו לא מרגישים בדידות.

מתרגל יכול לגמול טוב אפילו לאדם שכבר נפטר, ע"י תרגול והקדשה עבורו. מי שלא מתרגל יכול לעשות מעשים טובים בשם הנפטר.

כשאנחנו נותנים, חשוב שלא תהיה לנו ציפיה לתגובה מסוימת, שלא נתאכזב אם לא נקבל את התגובה שרצינו. לפעמים יש מערכות יחסים קשות, ואז כדאי לנסות להסתכל גם מנקודת המבט של האדם השני, שחווה דברים אחרת מאיתנו. כדי שנוכל לעשות את זה צריך לתרגל מדיטציה, על מנת שהתודעה שלנו תהיה יציבה מספיק.