סיכום המפגש ב-11 ביולי

שיעור 13 - Dawn of the Dharma – Life of The Buddhs

לימוד מאת פקצ'וק רינפוצ'ה לבתי הדהרמה

הסוטרות מלמדות שבעידן הזה יופיע אלף בודהות. בודהה שקייאמוני הוא הבודהה הרביעי של העידן הנוכחי וחשוב להכיר ולהבין את סיפור חייו, כי יש דמיון בין החיים שלנו לבין חייו של הבודהה.

היו סימנים רבים שבישרו את הולדתו של הבודהה, כגון חלום הפיל הלבן שחלמה אמו. הבודהה בחר את המקום, הזמן ונסיבות לידתו. בעידן הזה הרגשות (emotions) של בני האדם מאוד חזקים, ולכן יש לנו קושי ללמוד ולאמן את עצמנו. על כן הבודהה בחר להופיע בתזמון הזה. עם לידתו של הבודהה היו סימנים רבים לכך שנולד מורה גדול – פרחים רבים בגן בו נולד פרחו, נולדו סוסים ופילים רבים. אמו של הבודהה נפטרה זמן קצר לאחר לידתו והוא גדל כנסיך בממלכה.

באותה תקופה היה ידע אסטרולוגי רב. עם לידתו, הברהמנים מיפו את המפה האסטרולוגית של הבודהה ואמרו לאביו שישנן שתי אפשרויות – הילד יגדל להיות מלך ושליט רב עצמה, או מורה מוגשם דגול. האב ביקש לגדל את הבודהה למלוכה וכך הבודהה קיבל את כל החינוך הדרוש לנסיך יורש עצר ואף נשא אישה והוליד ילד. אביו של הבודהה רצה שירגיש שהחיים הם טובים וניסה למנוע ממנו כל סבל וכל מראה של סבל, כגון מחלות, זקנה, קשיים ומוות. כשהיה בערך בן 28 ביקש הבודהה לצאת מהארמון, וכשיצא הוא נחשף לכל הסבל שנמנע ממנו בשהותו בארמון. הוא פנה לרכב שלו ושאל האם הסבל הזה – עוני, מחלות, זקנה, נכות, מוות – יכול לפגוע גם במשפחתו שלו. הרכב ענה לו שכמובן שכן, שזהו מעגל החיים. בתוך האנשים ראה הבודהה אדם אשר הוא זיהה שהיה שונה מהשאר, הוא בירר מי היה האיש ונאמר לו שהיה פרוש, מי שוויתר (renounce) על הקיים בעולם הזה. החוויה הזאת עוררה בבודהה שאלות רבות, משום שהוא צבר זכות רבה (merit) מגלגולים קודמים ובזכות שאיפות רבות שהביע לעזור לכל היצורים. הבודהה החליט לצאת ולחפש תשובות לשאלות אלה, הוא לא היה מוכן לקבל את הכאב שהאנשים היקרים לו חווים ויחוו. נולדה בו הבנה שכל הדברים והפתרונות שהוא מכיר מחייו בארמון, כגון כסף, לא באמת יכולים לפתור את הסבל הזה, וכן שאי אפשר באמת להסתיר אותו ולהימנע ממנו.

הבודהה הצטרף לקבוצות של מתרגלים שונים באותה התקופה שחיו חיי פרישות והתנסה בסוגים שונים של תרגולים ואורח חיים סגפני וקשה במשך שנים. הוא איבד מכוחו וממשקלו אבל מעבר לכך ראה שאין בכך כדי לתת לו את התשובות שחיפש. חשוב להבין שהבודהה עבד מאוד קשה במשך גלגולים רבים כדי לקבל כל לימוד אפשרי והיה מוכן להקריב תמורת זאת הרבה מאוד, מעשים אלה זיכו אותו בהרבה merit. כך שכאשר הבודהה חזר להזין את גופו לאחר שנים של עינויי גוף והתיישב בנחישות למדיטציה תחת עץ הבודהי בבודגאיה, כל הידע שהוא קיבל בעבר נעשה נגיש לו והוא הבין שאין תשובות שנמצאות "בחוץ" אותן צריך למצוא. בכך הוא הגשים את הריקות וזכה בהארה. לאחר ההארה הבודהה רצה ללמד את הידע שהיה ברשותו, בראותו בכך תרופה לסבל האנושי, אבל חשב שאנשים לא מוכנים לידע הזה, ולכן חזר ליער להתבודד. לאחר שבועות רבים הגיעו אליו האלים בהרמה ואינדרה וביקשו מהבודהה ללמד את הדהרמה. הבודהה מצא חמישה אנשים שיכלו ללמוד ונתן את השיעור הראשון בדבר ארבע האמיתות הנאצלות: האמת בדבר קיום הסבל, האמת בדבר הסיבות לסבל, האמת בדבר סיום הסבל, האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל. הבודהה המשיך ונתן סוגים שונים של לימודים משך כל חייו עד גיל 80.

כשהבודהה לימד את ארבע האמיתות הנאצלות הוא ראה את ההתמודדויות שלנו בחיי היומיום, הקשיים הפיזיים והמנטליים שבמעגל החיים. אלה דברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם ומנסים להדחיק אותם כל הזמן. כחברה אנחנו משתדלים להיחשף כמה שפחות לדברים האלה, למשל ללכלוך, עובדי ניקיון מנקים את הרחובות בלילה, כדי שלא ניחשף לא ללכלוך ולא לאנשים שמנקים אותו. כך יוצא שאנחנו ממשיכים לנסות ולהשיג כל מיני דברים שאנחנו לא יכולים להשיג, ולהימנע מכל מיני דברים שלא ניתן להימנע מהם. אנחנו נמצאים תמיד במצב של חוסר ודאות ושל שינוי. מאחר וכל חווית החיים מגיעה מהתודעה והיא למעשה השתקפות של התודעה שלנו, יש לנו הרבה הרגלים שיצרנו עוד מתקופות חיים קודמות ומהחיים האלה. אמנם התודעה והגוף שלנו משתנים בכל רגע, אבל יש לנו תכונות שבכל זאת אותן אנחנו לא מצליחים לשנות. הסיבה לכך היא ההרגל. מכאן החשיבות של הקארמה, הבנת הסיבה והתוצאה. כל מה שאנחנו רואים וחווים זה חוק הסיבה והתוצאה. החוק עצמו לא גורס שהכל מהתודעה, אבל בבודהיזם הכל מתקשר לרמת התודעה – רגשות, הרגלים, חוויות.

יש אנשים שנוכח סיפור חיי הבודהה אומרים שהבודהה לא אהב את המשפחה שלו, הוא נטש אותם. אבל אחרי ההארה הוא חזר ללמד, הבן שלו נעשה לתלמיד, ואשתו והאומנת שלו נעשו נזירות. אנשי הממלכה שלו הפכו לתלמידיו. גם אנחנו בחיים הרגילים לא נמצאים כל היום עם המשפחה, אנחנו לומדים ועובדים, כי צריך לפרנס את המשפחה. כך גם הבודהה, הוא לא היה צריך לפרנס כי היה מאוד עשיר כנסיך, אבל הוא חיפש פתרון לסבל שלהם, ולאחר שמצא חזר ונתן להם את הפתרון.

החיים של הבודהה הם למעשה מעגל החיים של כולנו – הוא נולד והתייתם, התבגר והקים משפחה, נוכח בסבל האינהרנטי למעגל החיים בעולם הזה וחיפש פתרון לסבל. יש דמיון בין החיים של הבודהה לבין החיים שלנו.